אל מול חוף פלמחים, בערב יום שבת

19 Apr

 

 

 

שוּב אני נִפְעם,

לאחר אין-ספור פעמים,

מול יִפְעת הים הגדול

ומול יִרְאָתו,

לא לי להגיד מי

מן השתיים עָזה יותר

(ואולי אין זה חשוב),

ענני הנוצה המסמיקים

מאופק ומכחילים אל חוף,

גוני הוורוד העזים

הנִמתחים

לרוחב כל האופק,

רשפי השמש הנוצצים

בכחול-ירוק המים,

אָדְוות לבנות עולות

לִגְעוש ושוקטות לְפָנות

מקום לאחרות, יפות

שבעתיים –

(איך אוכל לשאת את

כל היופי הזה) –

אני מתבטל בפני כל אלו

כגרגר חול בודד

המתבטל

בפני מיליארדי חבריו לרצועת

החוף,

ככלבים המקשקשים בזנבם

המתבטלים

בפני אדוניהם,

כן אני כן הם

מבינים היותנו

עבדים נרצעים,

אני מקבל זאת בהכנעה

ביודעי כי קָטֹנְתִי

מִן הטבע, ואין זאת

כי התכוון להתעלות בפני,

להָגְעִיש עלי את כל

מִכְמניו כְּסִימן לגדוּלָתו עלי,

לא,

 בדרכי לא-דרך

הוא רומז לי כי

אין כָּוונת מֶכָוון,

תִרצה – תהנה,

תִרצה – תפחד,

תִרצה – תִתְפָּלֵל,

הוא קורץ לי קריצה

מכוּוֶנֵת:

להפך, הרי אני בִּשְבילך

נוצרתי,

למה תירא,

קבל את טוּבי כְמָתַת

שאין לו גמול,

כמִנחָה ללא

קֹרְבָּן,

כי בּרצותי אֶגְעַש עָלֶיך

את כֹּל קִצְפִּי

לחָרֶב מעליך גג ובית,

בּרצותי אקסֹם לך את

צבע הטורקיז העמוק של

הים, את ענני הסומק

מעליו,

את רחש הגלים המרגיע,

חָפון מלֹא ידיך מכּל

אלו כי אין אני

מבטִיחָך אותם לעד,

אני פה לרגע קט

כפי שאתה,

אתה מקיים אותי

כפי שאני אותך,

אם נָסַכְתי בְּך אשליית-נֶצָח –

יהִי כָּךְ.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: