מולדת היא לא רק שפה, טעמים, צלילים וריחות

19 Apr


הפואמות של אלתרמן. ריח פריחת התפוז. טעם גבינת הקוטג’ של תנובה. שירי שלמה ארצי (או שושנה דאמרי). נימוחותו של הלחם השחור, האחיד, בפה, בארוחת הבוקר.

אלו התשובות שתשמענה מפי ישראלים, שהחליטו לסיים שהותם בארצות-נכר ולחזור לארץ, או לחליפין מפי אלו שינסו להסביר מדוע אין בדעתם לחיות בארצות-נכר.

כל אלו הן סיבות טובות. הכל מבינים אותן. הן אוניברסליות ובנות-תוקף לכל ארץ בעולם (כמובן, בשינויים הנדרשים). אך האם אלו הסיבות העמוקות ביותר, השלשלאות הכבדות ביותר הקושרות אדם לארץ מולדתו?

הפרט, היחיד, חי בתוך חברה, ושואב ממנה (וגם מעניק לה) ערכים, אידאות, אתוסים, מיתוסים. החברה היא לא רק “מסגרת”, במובן הקיומי בו היא נותנת משמעות לקיום הפרט בה מתוקף מערכת כללים שהיא מאמצת או יוצרת, המאפשרת לפרט למקם עצמו בה ולהעניק משמעות לחייו מתוקף “מיקום” זה. החברה, או ההרחבה שלה – העם –  היא גם מסגרת המעניקה משמעות – וגם הירואיות –  למאבקי הקיום של הפרט, ושל העם המורכב מפרטים. הנחיצות של המשמעות וההירואיות גדלה שבעתיים בארץ בה קיום הפרט כרוך במלחמות מרות, עקובות מדם, באויבים. במצב זה, נוצרת התנגשות עמוקה ומהותית בין הערכים הבסיסיים, האנושיים, של חמלה, עזרה לחלש ולנזקק, הזדהות אנושית וכו’, וכין הערכים הדמוניים שהפרט צריך  להטמיע כדי שיאפשרו את נצחונו בגיהנום שדה הקרב.

כל עם יוצר במהלך קיומו אתוסים, שתפקידם העיקרי הוא מתן משמעות מלכדת לקיומו בארץ מושבו. עצמותו של האתוס גוברת, ככל שהוא נאלץ לגשר בין ערכים הומניים אוניברסליים ובין ערכים דמוניים הנחוצים לו לצורך קיומו. ככל שעצמותו גוברת, כן גובר חלקו בהווית העם, והפרט הנמנה עמו. מה שבפי העם מכונה “מנטליות”, מורכב במידה רבה מאתוסים אלו, וגם מאיזה “צבר” של היסטוריה שלא בהכרח עבר תהליכי “אתוסיזציה” – רוצה לומר, ממרכיבים היסטוריים מעובדים לאתוסים, אך גם מכאלו שנשארו גולמיים (או מעובדים בדרך אחרת, כדרך הזכרון או הרטרוספקטיבה).

כמובן, “מנטליות” מכילה בתוכה גם רכיבים של הווי חיים שמקורותיו, השראותיו, הם גם תולדות של חיי העם באספקטים לא-מלחמתיים – תרבות מקומית, מאבקי קיום כלכליים, ציוני דרך חברתיים-דמוגרפיים כעליות הגדולות, התפתחות תעשייתית וכלכלית.

בבחינה מעמיקה, כוחם של כל אלו כגורמים ה”כובלים” את הפרט למולדתו גדול מן החויות החושיות העולות כמעט לרוב כתשובה לשאלה האהודה כך כך על אנשי הארץ, הנשאלת את החוזרים מארצות נכר או אלו שאינם רוצים לעקור לכאלו. סיבה אפשרית אחת היא כי “מנטליות”, על הערכים, האידאות, האתוסים והמיתוסים המרכיבים אותה, אינה ניתנת בקלות רבה לוורבליזציה, או במילים אחרות לביטוי מילולי פשוט וקצר, בניגוד לחוויות חושיות. ואולי יש גורמים עמוקים מזה: אולי מנטליות טבעה שלא תהיה “מוחצנת” בקלות יתרה, בהיותה פעמים רבות קשורה בקשרים עמוקים וסבוכים ל”אני הפנימי” של הפרט, שאינו שש לחשוף אותו גם על מרכיביו האחרים. ואם רכיבים עיקריים במנטליות זו הם אתוסים שמגשרים, בתוקף תפקידם הקיומי, בין ערכים אנושיים אוניברסליים לערכים דמוניים הנחוצים להישרדות, על אחת כמה-וכמה ש”האני הפנימי” יפנים אותה בעזות-יתר, בהבינו את הקונפליקטים הנוראיים הטמונים בה.

מכאן ניתן להבין את התשובות ה”שטוחות” לכאורה המנופקות לשאלת סיבות כבילתו של אדם למולדתו: מה קל, להסביר את ניחוח פריחת התפוז ואת טעם הלחם האחיד, מאשר את הרשת הסבוכה והסתורה של אתוסים ומיתוסים קיומיים. ואל יבין הקורא שורות אלו כמזלזלות: אולי טוב, ואולי בלתי-נמנע, כי אתוסים ומיתוסים לא ייצאו מן השפה לחוץ בקלות יתרה, כי כך ייחטא להם.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: