Aside

בחוף פלמחים

19 Apr

כפנינה לבנה עטויה

בבית-צֶדֵף

נגלה לי יופייך

העדין,

כמו הגל השקט,

המכסה פיסת חוף,

ונסוג, וחושף מִכְמָנים:

קונכיות, אבנים, שבלולים,

סרטנים, עקבות

כפות-רגל –

אולי של תנים?

כפסיפס צבעוני ומרהיב

שניער שָלְמַת חול

מעליו,

כרקמת שתי-וערב

של חוטים של טורקיז

וזהב,

כסודות הפנים

ופצעי השנים

לי כל אלה

קסומים.

והיה ואראה רוח

ים הנושב ללטף

על לחייך,

ופנים עדינים מפתה

לחייך,

ושיער מבדר

מעורפך לכתפך,

ולשמש צָו דום

כדי לצלמך –

או לו רק הייתי

כמוךֳ הרוח,

ששב מן הים

והימה חוזר,

ורואה מצולות

וספינות דייגים,

ושומע קריאות

של שחפים

ועורבים,

ומריח שחקים

ואיים רחוקים,

וטועם מלא-פיו

מימי-עמקים,

וצפון ודרום לו

אחת רחוקים –

כי אז על פניה

הייתי לוטף,

במלא הדַרְךֳ מִתְהָדֵר,

מִתחנף,

מביא צפונותייך –

רזים וסודות –

ללחוש באזנה

אגדות אבודות.

אך רוח כרוח –

בא – והולך,

אותי הוא משאיר

על החוף להלך,

להצר מה קטונתי,

מה דל הוא כוחי,

מה רב לי ללמוד

לחזק את רוחי.

ואולי הוא קורץ

לי מתוך משובה,

כעת רק אתה פה

נותר ללטפה!

                                                                                      לעינת, חוף פלמחים

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s

%d bloggers like this: